סמלי חג החנוכה: החנוכיות, הסביבונים ונס פך השמן

חג החנוכה הוא אחד החגים האהובים והמוכרים ביותר בלוח השנה היהודי. לחג יש היסטוריה עשירה ומגוון של סמלים ייחודיים המייצגים את המסורות והערכים של החג. בין הסמלים הבולטים של החג אפשר למנות את נרות החנוכה, הסביבון, מאכלי השמן והשירים המסורתיים. מה מעניין לדעת על סמלי חג החנוכה? המשיכו לקרוא!

נרות החנוכה

חנוכייה

מנורת החנוכה, הנקראת גם חנוכייה, היא אחד הסמלים המובהקים של חג החנוכה. המנורה מכילה שמונה קנים ועוד קנה נוסף, הנקרא "שמש", המשמש להדלקת שאר הנרות. המנורה מסמלת את הנס שקרה במקדש, כאשר כד השמן הקטן שנמצא הספיק לשמונה ימים במקום ליום אחד בלבד. כמו בכל שנה, חנוכיות עבודת יד מקרמיקה נמכרות לקראת חנוכה כמתנות נפוצות, המסמלות את היופי והחום של החג המיוחד הזה.

מספר הנרות והסדר שלהם

בכל אחד משמונת ימי החנוכה מדליקים נר אחד נוסף מידי יום, עד שביום השמיני דולקים כל שמונת הנרות. ההדלקה מתחילה מהנר הימני ביותר ונמשכת משמאל לימין. סדר ההדלקה מסמל את הנס שהלך והתגבר בכל יום.

ברכות ההדלקה

לפני הדלקת נרות החנוכה מברכים שלוש ברכות: "להדליק נר של חנוכה", "שעשה ניסים לאבותינו" ו"שהחיינו". בכל יום מברכים רק את שתי הברכות הראשונות, ואילו את ברכת "שהחיינו" מברכים רק בלילה הראשון. הברכות מבטאות את ההודיה לאל על הניסים שעשה לעם היהודי בעבר ועל ההזדמנות לחגוג את החג בהווה.

סביבון

מקור המנהג

אחד מסמלי חג החנוכה הנפוצים הוא הסביבון. מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה מגיע דווקא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16. הם השתמשו בסביבון כתחליף לקוביית משחק. המשחק נפוץ באירופה ונקרא ביידיש "דריידל", ומכיוון שבימי החנוכה לא התקיימו לימודים, נהגו לבלות את לילות החג במשחקי הימור כמו משחקי קלפים וסביבונים. כך נקשר המשחק למסורת חג החנוכה.

אותיות הסביבון ומשמעותן

לסביבון המסורתי צורת קובייה עם חוד מצד אחד ומקל קצר מהצד השני. על ארבע הפאות שבין המקל לחוד רשומות אותיות. במקור, האותיות ביידיש היו נ' (נישט – כלום), ג' (גאנץ – הכל), ה' (האלב – חצי), ש' (שטעל איין – העמד). מאוחר יותר ניתנה פרשנות חדשה לאותיות כראשי התיבות "נס גדול היה שם". בתחילת המאה ה-20, עם התפתחות היישוב בארץ ישראל, החלו להחליף את האות ש' באות פ', כך שהאותיות יסמלו "נס גדול היה פה".

מאכלי שמן

אחת המסורות הבולטות בחנוכה היא אכילת מאכלים מטוגנים בשמן, כמו סופגניות ולביבות. מקורם של המאכלים הללו קשור לנס פך השמן שהתרחש בבית המקדש לאחר ניצחון המכבים.

סופגניות

הסופגניות הן מאפה מתוק ועסיסי, העשוי מבצק שמרים ומטוגן בשמן עמוק. לאחר הטיגון, הסופגניות מנוקבות במרכזן, ממולאות בריבה או קרם ומפודרות באבקת סוכר. הסופגניות הפכו למאכל הכי מזוהה עם חנוכה והן נמכרות בכל קונדיטוריה וסופרמרקט בתקופה זו.

לביבות

לביבות הן מאפה מלוח העשוי מתפוחי אדמה מגורדים, בצל, ביצים וקמח, המטוגן בשמן. הן נאכלות לצד שמנת חמוצה או רסק תפוחי עץ. לביבות תפוחי האדמה מקורן במזרח אירופה והובאו לישראל על ידי העולים משם, והפכו עם השנים למאכל מסורתי של חנוכה.

משמעות אכילת המאכלים המטוגנים בשמן

הסיבה לאכילת מאכלים שמכילים שמן בחנוכה היא כדי להזכיר את נס פך השמן שהתרחש בבית המקדש. על פי המסורת, לאחר שהמכבים טיהרו את המקדש מהחילול שעשו היוונים, הם מצאו רק פך אחד של שמן טהור שיספיק להדלקת המנורה ליום אחד בלבד. אך בנס הפך הספיק לשמונה ימים, עד להכנת שמן טהור חדש. לכן נהוג לאכול בחנוכה מאכלים עתירים בשמן, כסמל לנס.

שירי החנוכה

שירי החנוכה הם חלק בלתי נפרד מהחגיגות ומהווים נדבך חשוב במסורת החג. רבים משירי החג עוסקים בניצחון המכבים, בגבורה ובאומץ שהפגינו בני החשמונאים.

"מעוז צור"

"מעוז צור" הוא הפיוט המפורסם ביותר של חנוכה. הוא נכתב במאה ה-13 על ידי רבי מרדכי, ועוסק בניצחונות שהשיגו היהודים על אויביהם לאורך ההיסטוריה, כולל הניצחון על היוונים. את הפיוט נהוג לשיר לאחר הדלקת נרות חנוכה.

"שירי החנוכה" המסורתיים

ישנם עוד שירי חנוכה רבים שהפכו שגורים בפי כל, דוגמת "הנרות הללו", "מעוז צור", "סביבון סוב סוב סוב" ועוד. השירים הללו עוסקים בסיפורי הגבורה של המכבים, בהדלקת החנוכייה, בסמליו של החג ובשמחת החנוכה.

שירי חנוכה רבים הולחנו במיוחד לרגל החג ונכנסו לרפרטואר בזכות התכנים האופטימיים והמרגשים שבהם. ברבים מהם מועברים המסרים של אומץ, נחישות ואמונה, ערכי מפתח בחג החנוכה. רבים מהשירים מושרים בציבור, בבתי הספר ובמופעי חנוכה, והפכו לחלק אינטגרלי מחוויית החג.

לסיכום

סמלי חג החנוכה – נרות, סופגניות לביבות, סביבון ושירי החג – מגלמים את ערכי החנוכה ומשמרים את המורשת היהודית. סמלים אלה מחברים בין הדורות מבטאים את הרוח המיוחדת של החג.